אברהם תמיד נלחם עם ראשו מחוץ לטנק ע"מ שיצליח לפקד על הלחימה בצורה מיטבית. כארבעה חודשים לפני נפילתו, בר"ח אב תשפ"ד אברהם נפצע מרסיס של אר.פי.גי שפגע בצריח הטנק שלו בעיצומה של התקפה.

הרסיס פגע בראשו ואברהם נפל מהמכה לתוך הטנק, התאושש תוך מספר רגעים, ווידא ששאר אנשי הצוות בסדר, ואז הודיע בקשר שנפצע ופינה את עצמו לחבירה לחוליית הפינוי.

כשהטיסו אותו במסוק בדרך לבית החולים, לא הסכים שאף אחד יודיע להורים שלו אלא רק הוא בעצמו, כדי לא להבהיל אותם.

ואכן, הוא טלפן לאביו שמלמד בישיבה הגבוהה בבת ים ושאל אותו אם הוא רוצה לפגוש אותו בבית החולים, כי הוא קפץ לבדיקה קטנה... רק כשהמשפחה הגיעה לבית החולים היא גילתה שאברהם באמצע ניתוח ראש שנועד להוציא את הרסיס.

 ברוך ה', בתוך זמן קצר הוא השתחרר והיה לו ברור שהוא חוזר להילחם למרות הפציעה, ואף אמר למט"ק שהחליף אותו: "אל תתרגל לטנק שלי... כמה ימים ואני חוזר". ולאחר כחודש חזר במלוא המרץ ללחימה.

רק לאחר נפילתו המשפחה גילתה כי אברהם סבל מכאבי ראש חזקים בעקבות הפציעה, אך אברהם לא שיתף אף אחד בכך, לא מהמשפחה ולא מהמפקדים כדי שלא ימנעו ממנו לחזור להילחם.